<h1>ראבי"ה סימן תקל"ח</h1>
<h2>דף טז.</h2>
העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני במוסף מתקיע ובשאר ימים טובים בשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל, ודייקינן מדקאמר בשעת ההלל מכלל דבראש השנה לא אמרינן הלל כדרבי אבוהו דאמר אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בראש השנה ויום הכיפורים אמר להן אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה לפני. ורבינו זקיני כתב פירוש דאף על גב דקיימא לן כרבי יוסי דאמר אדם נדון בכל יום, כדאמרינן בפרק קמא [ט"ז ע"א] כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כרבי יוסי, ואם כן לא נקרא בשום יום הלל. לא דמי דינא דרבים דנפיש רותחא, שכל באי עולם עוברין לפניו (ביחד) כבני מרון ביחד [לכל יום] שכל אדם ואדם נידון לפניו לבדו ולא נפיש רוגזא, הילכך מקלסין לפניו. ויש לחזק דבריו, דגרסינן בריש מסכת עבודה זרה [ב' ע"ב] אמר רב חסדא מלך וציבור מלך נכנס תחלה לדין שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל וגו' מאי טעמא איבעית אימא לאו אורח ארעא למיתב מלכא מאבראי ואיבעית אימא מקמי דליפוש חרון אף. וקשה בעיני דמוקמינן התם מתניתין דבראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון דלא כרבי יוסי, ולרבי יוסי נראה דאומר הלל נמי בראש השנה ויום הכיפורים, דלדברי זקני הוה ליה לאוקמי מתניתין כרבי יוסי ולאוקמי שבכל יום נידון כל אדם לבד ובראש השנה וביום הכיפורים יחד. אלא נראה לי דמתניתין דפרק קמא וגם דהכא דקתני ובשעת ההלל תרוויהו דלא כרבי יוסי, ולית הילכתא כרבי יוסי, אלא מנהג בעלמא דמצלי אקצירי ואמריעי כרבי יוסי, ולא מחינא בהו, כדאמרינן בפרק בתרא דתענית [כ"ו ע"ב] מאן דאמר נהגו אורויי [לא מורינן] ואי עבד לא מהדרינן [ליה].
<h2>דף לב:</h2>
העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני במוסף מתקיע ובשאר ימים טובים בשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל, ודייקינן מדקאמר בשעת ההלל מכלל דבראש השנה לא אמרינן הלל כדרבי אבוהו דאמר אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בראש השנה ויום הכיפורים אמר להן אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה לפני. ורבינו זקיני כתב פירוש דאף על גב דקיימא לן כרבי יוסי דאמר אדם נדון בכל יום, כדאמרינן בפרק קמא [ט"ז ע"א] כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כרבי יוסי, ואם כן לא נקרא בשום יום הלל. לא דמי דינא דרבים דנפיש רותחא, שכל באי עולם עוברין לפניו (ביחד) כבני מרון ביחד [לכל יום] שכל אדם ואדם נידון לפניו לבדו ולא נפיש רוגזא, הילכך מקלסין לפניו. ויש לחזק דבריו, דגרסינן בריש מסכת עבודה זרה [ב' ע"ב] אמר רב חסדא מלך וציבור מלך נכנס תחלה לדין שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל וגו' מאי טעמא איבעית אימא לאו אורח ארעא למיתב מלכא מאבראי ואיבעית אימא מקמי דליפוש חרון אף. וקשה בעיני דמוקמינן התם מתניתין דבראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון דלא כרבי יוסי, ולרבי יוסי נראה דאומר הלל נמי בראש השנה ויום הכיפורים, דלדברי זקני הוה ליה לאוקמי מתניתין כרבי יוסי ולאוקמי שבכל יום נידון כל אדם לבד ובראש השנה וביום הכיפורים יחד. אלא נראה לי דמתניתין דפרק קמא וגם דהכא דקתני ובשעת ההלל תרוויהו דלא כרבי יוסי, ולית הילכתא כרבי יוסי, אלא מנהג בעלמא דמצלי אקצירי ואמריעי כרבי יוסי, ולא מחינא בהו, כדאמרינן בפרק בתרא דתענית [כ"ו ע"ב] מאן דאמר נהגו אורויי [לא מורינן] ואי עבד לא מהדרינן [ליה].
